<h1>ראבי"ה סימן אלף צ"ב</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
נשאלתי על בני מעיים של בהמה שנמלחו עם הבשר במליחה שאינו נאכל מחמת מילחו, כגון להתקיים ג' ימים שלא יסריח הבשר, ונתנו הבשר ובני מעיים בכלי מנוקב. והשבתי נ"ל הואיל דקיימא לן אין מחזיקין דם בבני מעים, והבשר פולט כל שעה הדם שבתוכו, בלעו המעיים דם שפלט הבשר דאין בבני מעיים דם דנימא כל זמן שטריד לפלוט לא בלי. דודאי שתי חתיכות בשר שנמלחו יחד בכלי מנוקב כל זמן שזה פולט זה פולט וכי נייחי מפליטה נייחי אהדדי, מה שאין כן בבני מעיים שאין פולטין דם הילכך בלעי בני מעיים הדם שפולט הבשר ונעשו בני מעיים חתיכת איסור. והא ליכא למימר דמא מישרג שריג דלא אמרינן הכי אלא בכבדא עילוי בישרא (קי"א ע"א) כשתולין השפוד בתנור שזנב השפוד למעלה וראשו למטה ושופע ויורד ואמרינן דמא מישרג שריג והכבד שוהה בפליטתו יותר מן הבשר, אבל כשמולחין בכלי מנוקב והבשר והכבד מונחין בשוה, וכן בני מעיים ובשר שמונחת בשוה זה (על גב) [אצל] זה, אוסר הכבד שהוא שוהה לפלוט הבשר שממהר לפלוט דמו יותר מן הכבד, וכן נמי הבשר אוסר הבני מעיים ונעשו חתיכא דאיסור חוזרין המעיים ואוסרין הבשר מחמת הציר שבתוכן דפלטי ובלע בישרא כדאמרינן (קי"ב ע"ב) הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם. ואין לך דבר שאין לו ציר, וציר ממהר להבליע טפי מן הדם ואפילו בכלי מנוקב, וראייה דאמר רב נחמן אמר שמואל פרק כל הבשר (שם) דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסור היכי דמי אי בכלי מנוקב אפילו דגים ועופות שרי אי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי אסירי לעולם בכלי מנוקב דגים רפו קרמייהו, פר"ש קרום שלהן רך וממהרים לפלוט ציר שלהן ועופות קמיטי, פי' צומתין, בעידנא דפלטי עופות דם בלעי דגים מינייהו ונאסרו. הרי לך אע"פ שהכלי מנוקב לא אמרינן דמא משרג שריג אלא נאסרו הדגים מן הדם שפלטו העופות, הכא נמי הואיל שאין דם בבני מעיים לפלוט בלעי דם הבשר. ואע"פ שפי' ר"ש שהדגים לבדם אסור, אין נראה לי, דכיון שהדגים אסורין הרי נעשו חתיכה נבילה וצירן אסור כדאמ' הטמאים לאסור צירן וכו', וחוזרין ואוסרין את העופות דכל דבר שהוא אסור חוזר ואוסר, דהכי אמרינן (צ"ז ע"ב) כחל בששים וכחל מן המניין ואמר רב יצחק וכחל עצמו אסור דאי נפל לקדירה אחרת אוסר ונאסרת. ואין לומר בשר עופות קמיטי ולא בלעי מן הציר דפלטי דגים שנאסרו, דאמרינן התם (קי"ב ע"ב) רב מרי בר רחל אימלחא ליה חתיכה דנבילה בהדי דשחוטה אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן, ומקשו וליפשוט ליה מדשמואל דאמר מלוח הרי הוא כרותח אי מהתם הוה אמינא הני מילי דמן, פי' דאימלחו בכלי שאינו מנוקב דבתר דפליט הדר בלע, אבל צירן ורוטבן לא קמ"ל. ופי' אבל היכא דליכא (למימר) [למיסר] משום דם שאינו כגון בכלי מנוקב, אסרינן ליה משום ציר שהציר נוח לבלוע הוא ובלע מן הציר של נבילה. וכן פי' רבינו שלמה. הרי שהשחוטה והנבילה יש להם דם ויש להם ציר וגם בכלי נקוב הוא ולא אמרינן כי פלטי ונייחי יחד פלטי ונייחי, (אמרי') [אלמא] אע"פ שהשחוטה טרודה לפלוט דם והציר שבתוכה, אמרינן מחמת חוזק הציר של נבילה קדמא ובלעה ואע"ג דבשר השחוטה קמיט יותר מן בשר העופות. ומקשינן התם מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שניהם מלוחים אלמא לא בלעי זה מזה, ומשני כגון שהיה טהור מליח וטמא תפיל אבל שניהם מלוחין בלעי זה מזה ולא אמרי' פלטי ונייחי יחד דציר נוח ליבלע. והכי הוי מסקנא התם ומשמע נמי דציר דג טמא אסור. יואל בר' יצחק הלוי.
